עודד שלומות
שולמי ניר – יהי זכרו ברוך
מאז שנתגלתה המחלה המנוולת החלטנו להוציא לשון!
במקום להתאבל – לעשות אמנם כל מה שאפשר כדי להקל, לרפא – אבל גם לטייל, לבלות, ליהנות, למצות…
כ"א בשבט, 14.2.12
שולמי שלי שלנו,
איש יקר, ייחודי, אהוב ומוערך מאד.
מגנט אותי כשהכרנו בצבא לפני… לפני שעות אחדות… ימים… ואחר כך – כך מיגנטת את כולם.
נכון, את החברים והחברויות אני יצרתי. אבל אותך – כולם אהבו. או כעסו. אף אחד לא היה אדיש כלפיך! שנינות מחשבתך ולשונך היו לפעמים בעוכריך אבל – אתה לא עיגלת פינות. לא ידעת. ישר כסרגל לטוב ולרע.
היית גאה ולא אדיש לראות את גיא ויעל צומחים, גדלים, מתנסים ומנסים אותנו בחוויות שלא פיללנו.
גיא ויעל הרחיבו את התא המשפחתי שלנו בהוסיפם את ניקיטה ואורן שאהבת מאד והרגשת בר מזל.
והם הוסיפו לנו את הנכדים הנפלאים אושר ואלכסנדר, אליה ובת שבע. הרגשת שיש חלק ממך בכל אחד מהם ואהבת אותם מאד, והם אהבו אותך.
ובכלל זכינו בשנים האחרונות במנות אושר גדושות – וגם כאב.
מאז שנתגלתה המחלה המנוולת החלטנו להוציא לשון!
במקום להתאבל – לעשות אמנם כל מה שאפשר כדי להקל, לרפא – אבל גם לטייל, לבלות, ליהנות, למצות…
כל יום כמעט פצחנו ב- תודה! תודה שהיינו יחד, תודה שאין עכשיו כאב, תודה על ילדינו ונכדינו – על עץ יפה וענן ונוף בארץ ובחו"ל. טיילנו בכבישי ישראל והגענו למקומות נידחים ומפתיעים.
גשם, עיתון ורדיו – היו אהבות חייך. ולמרות שכעסת לפעמים על מה שארע לחברה הישראלית – אהבת את הארץ הזאת, לשונה ועמה. ברגעי סוד אמרת שבעצם האמונה הזאת היא ששמרה על העם היהודי לאורך השנים , אך כעסת על שאותה אמונה לא מנעה את השואה.
אהוב ליבי,
לא אהבת סופרלטיבים וקצת נגררתי.
הבאנו לך את הנרקיסים שטמנת בחדשים האחרונים, וגם מבית החולים טרחת לשאול לשלומם. ושנינו ידענו למה. וגם העיתון והרדיו שליוו אותך.
בליבנו, ובלב כל מי שנוכח כאן (ושאינו נוכח) תישאר שנים רבות.
וכל אחד לקח/קיבל ממך משהו.
והגיעה העת לקחת פסק זמן… ולנוח. ואתה בחרת שיר זה…
ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים ונאמר אמן.
חנה
יושבים שבעה בבית המשפחה יערה 21
———————————————————————————————————–
0 תגובות
השארת תגובה
איש יקר אוהב ואהוב
שולמי היה חבר טוב, וכפי שהוא נהג לומר: שכן יקר
בעצב רב קיבלתי את הידיעה
תנחומי לחנה, גיא ויעל, ולכל המשפחה הנפלאה
יהי זכרו ברוך
ברוך דיין אמת
תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים
שולמי איש יקר
הלב נצבט.
שולמי היקר
שתמיד הושיט יד
במאור פנים
באהבה ובנכונות
תמיד היה שם לכל שאלה ולכל בקשה
תמיד בעצה טובה במבט עיניים חם ובלב חכם
עזר בכל בעיה פצע ומכאוב.
תנחומים למשפחה היקרה
שולמי היקר שלכם, שהיה גם לרגעים של כל אחד מאיתנו, כשנזקקנו לו, ישאר בליבנו תמיד.
אילת סלנר
תנחומים למשפחה
מצטרף לקודמיי.
שולמי היה אכן איש יקר.
דמות בולטת בחיי המקום הזה.
חיוכו, מאור פניו, חכמתו – יחסרו לנו עד מאד.
יהי זכרו ברוך
שולמי, איש יקר, אבידה גדולה לכפר, משפחת רוטנר כואבת ובוכה.
איש יקר אבד
איבדנו את אחת מהדמויות המעניינות, המרתקות והיקרות לכפר.
עצובים ומשתתפים בצער המשפחה
דמות מיוחדת
לפני כשנה טיילנו בנחל כזיב ופגשנו את שולמי.
הוא הסתובב עם שקית ואסף את הזבל שטיילים השאירו אחריהם.
יהי זכרו ברוך
ניחומי
ניחומי לך חנה ולמשפחתכם…היו לי רק נגיעות קטנות של היכרות עם שולמי בחנות הטבע ואיתך בשיחות על אמנות וספרים, צר לי וקבלי תנחומי הכנים.
לחנה,גיא יעל ולמשפחה היקרה,
השתתפות כנה באובדן איש יקר למשפחה ולישוב. לכל שאלה הייתה לו תשובה ישירה או מעין התחכמות. חנות הטבע,המענה והמזור הן מילים נרדפות לשולמי,הידע וטוב ליבו.
מחבקים וזוכרים.
איש יקר
“איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא …”
כבר מרגישים כמה אתה חסר,
תנחומיי, משפחת גושן אבלה
ניר גושן
יהא זכרו ברוך!
תהא נשמתו של שולמי צרורה בצרור החיים.
אהבתי את חוש ההומור שלו, את ליבו הרחב, ואת חיבתו הגדולה לאנשים.
אמנון
משתתפת בצער המשפחה והחברים על מותו של שולמי
קראתי על מותו של שולמי בצער וכאב. בשבילי הוא היה בעל חנות טבע שתמיד חיפש כיצד לתת יותר, מעבר. שאל שאלות והסביר הסברים, וחייך. וכשאני חליתי, והייתי במצוקה , הוא תמיד נתן לי הנחה נוספת, בלי שביקשתי.
השיחות הקצרות איתו בחנות תרמו לבריאותי ולמצב רוחי לא פחות מהתוספים והמזון הבריא.
נעצבתי על הפרידה ממנו, אך יחד עם זאת שמחתי לקרוא שלצד הסבל הוא חווה הרבה שמחה, חום ואהבה מצד משפחתו וחבריו.
נגה
תחסר מאד שולמי היקר
תחסר מאד שולמי היקר. אכן, זהו המקום בו נגמרות המילים. נראה לך שככה יעלמו הדחקות ההדדיות, והמבט הממזרי בעיניים?
לא מעלה על הדעת לראות את הנוף של כפר ורדים ללא שולמי, שהוא חלק בלתי נפרד ממנו, וגם אם דרך הטבע של נוף ישוב להפוך מבית למצבה ולזיכרון, זה מתסכל כל כך!
כמו הנוף, שולמי היקר, תמיד איתנו.
אברום רותם
תודה מקרב לב
לכל האבלים אתנו והמתגעגעים
המשפחה המתאבלת