עודד שלומות
מעל 30 הורים הגיעו להרצאה של מור אסאל במרכז למשפחה של המרכז קהילתי
מעל 30 הורים הגיעו להרצאה של מור אסאל במרכז למשפחה של המרכז קהילתי
דורות מתחלפים, ילדים הופכים להורים, הורים הופכים לסבים/ות, הדרך לחנך את הילדים משתנה, מתפתחת ומחנכת חזרה גם את הדורות הגדולים והדרך שפעם הייתה נהוגה ומקובלת (לאו דווקא הגיונית) מקבלת תפנית הגיונית ומרגיעה… לכל קשת הגילאים.
בהרצאה האחרונה של מור אסאל, מומחית למשפחה, "לחנך ילדים ללא עונשים" חלחלה בי ההבנה שהדרך בה היינו מחנכים, שיש בה מן הכוחניות, כבר לא רלוונטית ושבעצם מעולם לא הייתה נכונה באמת… זו הבנה שבהחלט קשה לעיכול, אבל עובדתית התוצאה המתקבלת מעונש/לימוד לקח אינה באמת התוצאה הרצויה.
המציאות והאימפולסיביות לעיתים מכתיבה עבורנו את דרך החינוך… כך שכשהילדים מוציאים אותי מדעתי כי הם לא מקשיבים אני כועסת ומענישה ואפילו מלמדת לקח.
ברור לא? אני ההורה, אני המחנכת.
אז זהו שזה לא באמת ברור, כי מסתבר שהגוזלים הרכים והאהובים שלא שומעים בקולנו גדלים והם כבר לא גוזלים רכים אלא אנשים בוגרים, הם כועסים והם "מלמדים לקח" אחרים ובעיקר.. אותנו ההורים! כי לא הקשבנו להם ובמילים אחרות, הם כוחניים בדיוק כפי שאנחנו היינו כלפיהם… רק שאצלנו זה נקרא "חינוך" ואצלם זה יקרא "חוצפה".
הכוחניות הזו תמשיך איתם אל מול כל אדם בחייהם שלא יקשיב להם או בדרכם מחברים ועד קרובי משפחה וילד שיהיה יותר "כוחני" מהילד שלי יפגע בו וכשהוא יגדל הוא יהיה כוחני לילדים שלו, כי הוא יכול, בדיוק כפי שאנחנו יכולים היום.
לא הייתי רוצה שמישהו יפגע בילד שלי אך לפעמים אני עושה זאת באמונה שאני מחנכת אבל למעשה לימדתי את הילד שלי שהעולם שייך ל"כוחניים יותר" למי שיודע ללמד לקח ולהעניש. וההבנה הזו טלטלה את עולמי.
מודעות זה כל הסיפור… כשאתה מודע אתה מסוגל לעצור שנייה לפני ולעשות דברים אחרת…
רק לא מזמן עוד צעקתי על הילדה שלי שצעקה על אח שלה "…אל תצעקי".
מה שבעצם עשיתי זה לימדתי אותה שרק לי מותר לצעוק.
אז לא מספיק שהילדה שלי הייתה מתוסכלת על אח שלה ולכן הרימה את קולה אני עוד הוספתי להרגשת התסכול שלה בכך שצעקתי עליה…
בדיוק בעצם מה שהיא עשתה…
איפה החינוך פה?
אני לא רוצה שאף אחד יפגע בילדה שלי אז למה אני עשיתי את זה?
יש דרכים אחרות והדרך של להיות קודם כל מודעים זה לחנך את עצמנו אחרת ואז האימפולסיביות תרד והשיטה של חינוך בגובה עיניים תחלחל …
ללכת להרצאה של מור אסאל, מבחינתי זו כמו מתנה לעצמי שכל המשפחה שלי תהנה ממנה.
היום אני ארד לגובה העיניים של הילדה שלי ואשאל את אשר על ליבה בזמן שהיא כועסת ואתייעץ איתה..
ממש ככה, על פתרונות מול התסכול שלה ולא אעניש אותה על כך שהיא מתוסכלת. זה הרי באמת לא הגיוני.
עלי להתוודות, אני מעריצה נלהבת של ההרצאות של מור אסאל ויש המון מה לומר ולספר גם על מור וגם על הרצאותיה, אבל דבר אחד באמת חשוב לי לשתף וזו המודעות.
הכל מתחיל ממודעות שעושה את כל ההבדל ובהרצאות של מור אסאל, שם היא מתחילה להתגבש במיוחד כשהיא שמה לנו, ההורים את הכל אמיתי על השולחן, מפרקת לגורמים ובונה לנגד עיננו את הכל מחדש בצורה פשוטה ומרתקת. היא משקפת לנו בצורה מעניינת את עצמנו מול ילדנו וזה לפעמים הופך את הקרביים אבל מנגד היא גם פורשת בפנינו את הפתרונות והכלים שמסתבר שלא כל כך מובנים מאליהם … ומניסיון … זה עובד!
ואם אני רוצה עוד להרהר באותה הרצאה ולהיזכר בכל הנאמר שם אני כבר יודעת בוודאות שמחכה לי סיכום מסודר במייל שמור שולחת לכל באי ההרצאה.
השארת תגובה
