לזכר אלי מלין

**

 אלי מלין ז"ל, מראשוני כפר ורדים ופעיל בקהילה הובא למנוחת עולמים ב-26/2/17 (ל' בשבט, ראש חודש אדר תשע"ז). הוא חש שלא בטוב ונפטר מות נשיקה כשרעייתו, אסתי מלין, לצדו. 

 מלין נולד בירושלים ב-6.6.1950. היה בן 67 בלכתו. 

 הוא הניח אחריו אישה (אסתי מלין) וארבעה ילדים: הדס, משה, אלעד ומאור. כולם נשואים.

 וכן  נכדים רבים:

 להדס ואלעד (תושבי כפר ורדים): שקד, יהונתן ואוראל.

 למשה ודבורה: רחלי, דוידי ואהרון.

 לאלעד וסלעית: רבקי, שרוליק, שרי, דבורי ואברהם דב.

 למאור ודבורה: נעמי ושמחה (שנולד לאחר פטירת מלין).

 יהי זכרו ברוך.

אלי מלין

הכרות ראשונה עם אלי הייתה בשיחת טלפון ל"חברה לפיתוח כפר ורדים", בה עבד. מאוחר יותר הוזמנו לפגישה עמו באוניברסיטת תל אביב. היינו מרוגשים מאד וילדינו הצטרפו לנסיעה.

השיחה קלחה, הילדים התלהבו בזמן שמילאנו טופסולוגיה וענינו לשאלות כיצד נתרום לישוב שיקום וכבר ראינו בעינינו את הבית שנבנה ואת הקהילה שנחיה בה. לאורכה של שנת 1983 שמרנו על קשר עם אלי ותמיד נענינו בנועם ובחביבות. בהחלטה מהירה, בחרנו מגרש ועברנו למעלות בה התרכז גרעין עתידי של "משתכני כפר ורדים".

כשעדיין שלב א' היה אתר בנייה. אלי ערך מעין דף קשר בראשו התנוסס הלוגו הראשון של ישקר. היו דיווחים עם שמות רוכשי המגרשים, משכנתאות, חברות בניה ועוד.

לאחר סיום עבודתו, אלי היה בעליו של עיתון "בטאון כפר ורדים" שחולק חינם לתושבים ולסביבה. תמי גורן עבדה כמזכירה לצידה של אסתי רעייתו במערכת בביתו.

אלי היה בעל ניסיון כתיבה ועריכה. זה היה טבעי שיעסוק בעיתון קהילתי על כל צדדיו. הסמל בעמוד הראשי הוחלף ללוגו של כפר ורדים. הרעיון היה – תושבי הכפר יקבלו מידע מהחברה לפיתוח כפר ורדים שהייתה אחראית על הפיתוח בשלב א', מישיבות אגודת המשתכנים וועדות הכפר. כל אינפורמציה ממשרדי הממשלה, הלוואות, קבלנים, פעילות תרבות, ספורט, אירועים וכו' – פורסמו בעיתון. שמחתי שלתושבים ניתנה אפשרות להתבטא בכל תחום. אלי הקפיד מאוד על מידע עכשווי ואמין. היה חשוב לו שהתושבים יהיו שותפים בכתיבה, גם ספרותית, ומעורבים בחברה. רינת החליפה את תמי ונשארה בתפקידה עד מכירתו של העיתון לאסף סוחריאנו והמשיכה איתו.

בשנים הראשונות התנדבו אילנה תבור ז"ל, מינה הטסון ושוש וינשטיין כחברות מערכת העיתון: לקרוא לפני הוצאתו לאור, אחת לחודש, את כל מה שנשלח למערכת. למיין ולאשר. יהודית גיל, ציירת וגרפיקאית תרמה את כשרונה הרב בתחילה. תמי ריטוב בעלת הניסיון, הכינה כתבות עיתונאיות, ראיונות ועוד והמזכירה המיתולוגית רינת אפריאט (רפופורט) הדפיסה ועבדה במשרד ששכן בקומה השנייה בבית משפחת מלין. מאוחר יותר כאשר אלי הפיץ רשת מקומונים, שונה העיתון ל"קורא בכפר ורדים".

כך נפגשנו פעמים רבות ואלי גילה עניין וידע בכל נושא. היה מעורב במה שקורה בישוב בתחום החינוך, הפיתוח ובנושא שהיה קרוב לליבו בית הכנסת, התפילות והמסורת. תחילתו הייתה במליאה של בית הספר היסודי שמאוחר יותר נקרא "קשת". ראיתי אותו באספות בכפר, מגיב, אכפתי, לוקח ללב, מנסה להבהיר את עמדתו, למרות שלעיתים היה במיעוט.

התנדבתי לכתוב בעיתון כי אהבתי להציג תמיד את הצדדים היפים בכפר, קצת בהומור, למרות הביקורת. אלי לא פסל הבעות עמדה השונות מדעתו ופרסם אותן.

למרות שהיה קיים מחשב בביתי, לא העזתי לגשת אליו. היה בי פחד לגעת בעכבר, איזה חרדה מהגולם. את כל הרשימות שלי כתבתי בעיפרון ותירצתי שיש בי את חדוות הקליגרפיה. "כאילו". אני שואלת, מהיכן הייתה לאלי ורינת את הסבלנות לקרוא ואחר להדפיס את רשימותיי? לפני העריכה, קפצתי מספר פעמים למשרד כשהם בלחץ, כדי לשנות משפט או מילה.

 זו ההזדמנות לבקש מאלי סליחה וגם מרינת שהקלידה…..

אחרי שהשתחררתי מאימת המחשב, המשכתי להגיע למשרד כי לא ידעתי להעביר תמונות או שהרשימה לא הגיעה למערכת והם חיכו בסבלנות, כי תמיד האשמתי את המחשב.

לסיום: מעלה על הכתב את אנושיותו של אלי ביחס לתושבים שנפטרו. הפינה לזכרם בעיתון הייתה חשובה לו. כאשר ביקש את עזרתי באיסוף תמונות, דברי הספד של בני המשפחה וחברים. הוא נהג תמיד בכבוד וברוחב לב.

ב-2001 נפטרה חברה יקרה, עירית מורג. טוביה מורג, בעלה, תרם בעבר לערכו הסגולי של העיתון. ביציאת העיתון לאור, אלי אפשר לו להביע את כאבו בכתיבה ורבים כתבו והספידו אותה, ללא הגבלה במקום בעיתון. כך היה בשלושים וכך במשך שנים, עד שליבו של טוביה נדם גם הוא. העיתון של אלי בשנים הראשונות היה הסנונית הראשונה, כלי תקשורת ומידע חשוב בחיבור הקהילה, לפני הופעת עיתונים אחרים ואינטרנט. לאחר פטירתו, חשוב שאנחנו נשיב לו כגמולו נקדיש פינה לזכרו ונוקיר את פועלו. יהי זכרו ברוך.

אביבה זוהר