עודד שלומות
כפר ורדים 2018: דרושה מנהיגות מקומית המחויבת לערכי יסוד ולא נסחפת אחר הקיצוניים והצעקניים
כפר ורדים 2018:
המצב החדש מבקש מנהיגות מקומית, ולא פוליטיקה של בחירות. מנהיגות המחויבת לערכי יסוד במדינה ולא נסחפת אחר הקיצוניים והצעקניים.
דרושה מדיניות המקשיבה לחששות ולפחדים, אך לא נותנת להוביל אותה, אלא מובילה תוך מתן פתרונות יצירתיים.
**
זמן קצר לאחר שהגענו לכפר ורדים, בסוף שנות השמונים, התחוללה סערה גדולה בישוב שבאותה עת מנה כשלוש מאות משפחות:
משפחה ערבית העמידה את המועמדות שלה לוועדת הקבלה. עוד לא היו רשתות חברתיות והדיון הציבורי התנהל באספות תושבים וברחובות, אך הוא היה סוער וטעון אמוציות ודן בדיוק במה שמעסיק כיום את התושבים בישוב: פתיחת שערי הכפר לתושבים ערבים, או סגירתם בפניהם. גם אז עלה על פני השטח הקונפליקט בין מי שבאו לייהד את הגליל ורואים בשכנים ערבים איום על החזון שלהם לבין מי שבאו לגור בגליל על מגוון האוכלוסיות והדתות שבו ורואים בכך פוטנציאל לחיי שיתוף מכבדים והדדיים.
עברו כמעט שלושים שנה, המציאות השתנתה, כבר אין ועדות קבלה, הישוב גדל מאד ומישוב בעל אופי קהילתי ומשפחתי הפכנו למועצה ולמעשה לעיירה בעלת אופי עירוני. ובישראל חוקק חוק המורה על כך שישובים המונים מעל 400 משפחות מחויבים לאפשר לכל אזרח או אזרחית, ללא הבדל דת צבע או מין לגור בשטחם. כפר ורדים נכלל בקטגוריה זו.
וכך, כמה עשרות משפחות ערביות כבר מתגוררות בשטחי הכפר, ולא נראה שהן מאיימות על מירקם החיים כאן או מנסות לשנות את אופי הישוב, והשתלבותן מתרחשת ללא אירועים יוצאי דופן. והנה לאחרונה התעוררה שוב סערה והפעם סביב זכיה של עוד משפחות ערביות במכרזים לבניה בשלב ג'. וכעת עולה הטענה שהערבים באים "כקבוצה" וכך ישנם מי שמתעורר בהם החשש שישתלטו וישפיעו על צביון הכפר היהודי.
ועוד דבר הולך ומשתנה בכפר ורדים, בישוב המגדיר עצמו כחילוני כבר קיימים שני בתי כנסת וגם הוקם מקווה, משפחות מסורתיות, דתיות וחרדיות מתגוררות כאן והדבר מעורר חששות מפני השתלטות חרדית על צביון הישוב.
הצורך בהשתייכות ובמגורים בקרבת מי שדומה לנו מובן ואנושי, אך בו בעת מאותגר כל העת בידי כוחות היסטוריים, פוליטיים, חברתיים וכלכליים הגורמים לקבוצות להתערבב אילו באילו. הערבוב יוצר תחושות איום, מעורר פחדים וסטראוטיפים של קבוצה אחת על השנייה, וניסיון לעצור את תהליכי הערבוב.
ההיסטוריה מלמדת שלא ניתן לשמור על מרחב הומוגני ו"נקי" באמצעים דמוקרטיים ומוסריים, ועל כן אין ברירה אלא לפגוש את האתגר שתהליכים אלו מציבים בפנינו ולהתמודד עם הסוגיות המתעוררות תוך כדי החיים המשותפים. אנחנו מקווים שכוחות לא דמוקרטיים לא ישתלטו חלילה על המרחב שלנו.
כפר ורדים ניצב בפני האתגר הזה כיום. ישנה מציאות שמתהווה – עם שלב ג' וללא שלב ג' – משפחות ערביות תמשכנה להגיע לכאן. מיד לאחר פרסום תוצאות המכרז בשלב ג' הופיעו ברחבי הכפר שלטי חוצות שככל הנראה מעבירים מסר: לא למכור בתים לערבים. זו לא המציאות בה אנחנו מאמינים. ישנן גם משפחות יהודיות דתיות וחרדיות המעוניינות במגורים בכפר ורדים, וגם בפניהם לא ניתן לסגור את השערים אם אנו דבקים בערכי דמוקרטיה ושומרים על החוק.
ההתנגדות והבהלה שהתעוררה לנוכח העובדה שעוד כמה עשרות משפחות ערביות זכו במכרזים מושתת על פחדים ודעות קדומות. כותרות הזיהוי "יהודי", "ערבי", "דתי" כמו גם "רוסי" או "אתיופי" מבוססים על סטראוטיפים והכללות. בסופו של יום מדובר תמיד בבני אדם, ביחסי אנוש ושכנות, ועם יד על הלב, תחשבו כמה מהשכנים שלכם הייתם מחליפים למרות שנולדו לאמא יהודייה… .
בפועל, במציאות החיים היומיומית בגליל המערבי חיינו ארוגים ומשולבים אלו באלו: כולנו קונים באותן חנויות, מבקרים אצל אותם רופאים, אוכלים באותן מסעדות ושוחים באותה בריכה. כולנו התרגלנו ( או לא, אך חיים אתו) לקול המואזין, בחג המולד נהנים מקישוטי האור, וביום כיפור שכנינו מכבדים ולא נוסעים דרך הישוב.
ערבים שבאים לחיות כאן עושים זאת בהעדר בחירה ועל מנת לפתור את מצוקת הדיור בישובים שלהם, מצוקה שנוצרה עקב מדיניות הקרקעות והפתוח של מדינת ישראל. העדר תכניות מתאר בישובים הקיימים, והעדר פתוח של ישובים ערבים חדשים (מאז קום המדינה הוקמו מעל 700 ישובים יהודים ואף ישוב ערבי אחד) יצרו מציאות שבה לרבים אין אפשרות למגורים בכפרים והם מחפשים פתרונות דיור בישובים יהודים סמוכים.
בנוסף, ישנן משפחות ערביות המבקשות להתרחק מעט מהסביבה הכפרית והחמולתית ולחיות בישובים עירוניים וחילוניים, אך לשמור על קירבה וזיקה למשפחה ולקהילת המוצא, וגם הן מוצאות את דרכן למעלות, לכרמיאל, וגם לכפר ורדים. תהליכים דומים של ניידות וערבוב בין שכונות שבעבר היו הומוגניות ליהודים בלבד או לערבים בלבד, מתרחשים גם בערים דוגמת חיפה, תל אביב-יפו, נצרת ועפולה.
זוהי המציאות וכיום ישנם בכפר ורדים מי שחשים מאוימים, ומתנגדים בראש חוצות, ויש מי שמקבלים את האתגר שהמציאות מציבה בפנינו. ובין לבין, ישנו טווח רחב של אנשים שקרוב לוודאי חשים מבולבלים ומתקשים לגבש דעות לנוכח המציאות המתהווה באזורינו. מתעורר חשש מאובדן צביון הכפר, אך צביון של ישוב לא יכול להיות סטטי, דברים משתנים, מתפתחים זורמים הלאה, מה שאפיין את הישוב הקטן של שנות השמונים ודאי לא מאפיין ישוב שיש בו אלפי תושבים. וכך צביון הכפר השתנה בעוד מובנים רבים מלבד נושא הצטרפות תושבים ערבים או דתיים לכפר.
זהו מצב המבקש מנהיגות מקומית, ולא פוליטיקה של קולות ובחירות. מנהיגות המחויבת לערכי יסוד במדינה, ולא נסחפת אחר הקולות הקיצוניים והצעקניים. מדיניות היודעת להקשיב לחששות ולפחדים, אך לא נותנת להוביל אותה, אלא מובילה תוך מתן פתרונות יצירתיים.
ראש המועצה המכהן והמועמדים שכבר מתחילים לפרסם את המצע שלהם מדברים על "ישוב ציוני", אך למה הם מתכוונים? אנחנו חוששים שהשימוש במושג נעשה ללא התעמקות אמיתית במשמעות הנאמרת ובהשלכות שלה לנסיבות ההיסטוריות והחברתיות כיום בישראל בכלל, ובגליל המערבי בפרט. למה הם מתכוונים בדיוק? לציונות של הרצל? של זנגוויל שאמר "עם ללא ארץ לארץ ללא עם?" של אחד העם שכתב שללא הסכם עם ערביי ישראל הציונות לא תוכל לממש את שאיפותיה? של ז'בוטינסקי? של מרטין בובר ו"ברית שלום"? לציונות התעשייתית של סטף וורטהיימר שהביא להקמת הכפר?
הציונות התאפיינה מאז ראשיתה בדינמיות ובמגוון השקפות עולם. היא הביאה להקמת המדינה, וגם כיום, כאשר מדינת ישראל היא עובדה קיימת, יש דרכים שונות לפרש וליישם את הציונות. להבנתנו, בעת הזאת עלינו לחתור ולמצוא פתרונות למציאות המתקיימת בישראל שנת 2018 על מגוון האוכלוסיות המתקיימות בה, מתוך שוויון וכבוד לזכויות אדם וברוח מגילת העצמאות.
כך למשל בנושאי החינוך – מאחר ורבים מקרב המתנגדים לקבלת ערבים או דתיים לכפר ורדים חוששים מההשלכות על מערכות החינוך – ניתן לחשוב על מודל שעל פיו מערכת החינוך בכפר תישאר קרובה לערכים יהודים חילוניים, מי שירצה לשלוח את ילדיו ללמודים בכפר, ייקח בחשבון שזו תהיה סביבת הלימודים של ילדיו. מי שמעוניינים בסביבת לימודים הקרובה לתרבות ולדת שלהם ישלחו את ילדיהם למוסדות חינוך בכפרים הערבים הסמוכים או למסגרות חינוך דתיות בישובים יהודים סמוכים, ובנוסף ניתן יהיה לפתח מערכת חינוך דו-לשונית, דוגמת גנים ובתי ספר הממוקמים בשנים האחרונות ברחבי הארץ, בהן כל קבוצה שומרת על מנהגיה וחגיה ובו בעת לומדת את אילו של הקבוצה השנייה. הלמודים מתנהלים בעברית ובערבית והילדים לומדים את שתי השפות מתחילת הדרך. מערכות אלו היכולות להיות משותפות לכמה מיישובי הסביבה.
0 תגובות
השארת תגובה
חלומות בהקיץ
עם כל הכבוד…משאלת לב שתהיה כאן אוטופיה היא נאיבית ולא מציאותית, הגיע הזמן להתעורר מהחלומות ולהתחיל לחשוב באופן פרקטי.
גילוי נאות – מי כתב מה
בנעמי, מדהימה שאלתך. בהכירי את טובה ויאיר אין ספק שהם כתבו זאת בעצמם. לא כולם בכפר מפרסמים תכתיבים ממועמדים לראשות המועצה שאיני רואה בזה כל פסול בהזכירם זאת כמוך.
אוי תמימים שכמותכם
הבעייה אינה בכך שאנו לא מקבלים את האחר או השוונה, הוא לא מקבל אותנו. אין לנו שום בעייה עם שכן ערבי ואו חרדי – כן יש לנו בעייה עם "שכונה" חרדית ואו ערבית. שכונה שכזאת לא תרצה להיטמע ברוח הכפר ובערכיו אלא תיכפה עלינו את הנורמות והאופי שלה. זה כל הסיפור. אח"כ לא יבואו זוגות צעירים לכאן (גם כך קשה להם), לא יגיעו משפחות מבוססות ונגמר הסיפור של כפר הורדים כל הייתר זה תמימות,נאיוויות ורצון להיות "יותר צדיק מהאפיפיור". בעיית שלב ג נובעת מאובססיה של סיון יחיאלי והתנהלות לא ראויה, כאשר מאחרי הקלעים בוחשים אינטרסנטים ……. הכל לכאורה כמובן, מלבד תמימותם של אנשים כדוגמת טובה ויאיר בוקסבאום. שבוע טוב ומלא תובנות!
מנותקים מהמציאות
מתעסקים בתפל ולא בעיקר.
אם היישוב היה מבוקש.. יכולנו להכיל עוד 60 משפחות מהמגזר.
ב 10 שנים האחרונות נסגרו 5 גנים.. אשכול שלם.
נסגרו 3 משפחתונים.
זוגות צעירים בני הכפר ברחו להרחובות ביחיעם וגעתון.
זוגות צעירים אפילו לא מתעניינים.
ללא אוכלוסיה צעירה אין עתיד ליישוב.
תמשיכו לקשקש בנושא שלב ג.
למען גילוי נאות
מי כתב את הפוסט
טרור איסלאמי
על הטרור האיסלאמי שמעתם?תפסיקו להיות כל כך תמימים.אין דו קיום.יהודים וערבים במלחמה על ארץ ישראל.זאת המציאות.מלחמת העצמאות לא נגמרה.
עילום שם
למה כול אלה המתנגדים לדברייהם של טובה ויאיר מופיעים העילום שם? ממה אתם מפחדים?
ערבים בכפר
אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל בעתיד זו תהיה עיר אחת ממעיליה עד אזור התעשייה בתפן, כולל מעלות כפר ורדים וכל האחרים שבאמצע.
בתי הכנסת בכפר ורדים המוזכרים בכתבה
פעם ראשונה שאני בבית כנסת קונסרוותיבי לבר מצווה. אמרו לי שהם כמו אורטודוקסים רק שאין הפרדה בין נשים וגברים. אך נוכחתי שאין הדבר נכון. נדהמתי לראות שבפינה חבוי פסנתר שלא מקובל להשתמש בו אלא אצל הרפורמים. אמרו לי שיש חבורת זמר השרה בבית הכנסת ואופיין של החבורות ששרות גם שירים … המסקנה שלי שאין הבדל בין רפורמים לקונסרוותיבים.
הכתבה של יאיר וטובה
תומך במה שכתבו יאיר וטובה. לאור הנסיון פה בכפר לאורך השנים אני מאמין באמת שזו דרך אפשרית. בלי לצעוק. בלי תמימות אלא במחשבה ועם מנהיגות מתאימה. תבורכו. !
פסנתר בבית הכנסת הקונסרווטיבי
הפסנתר הוכנס לבית הכנסת לשימוש מקהלת 50+ שאין לה מקום להתאמן. אין בו שימוש בשבתות ובחגים. כדי להעמיד דברים על דיוקם. אני חבר בקהילה הזאת מעל 20 שנים ואני מקווה שנהנית מקבלת הפנים.
טובה ויאיר היקרים
בתרשיחא יש מעל 400 משפחות ואין שם וועדת קבלה. האם לדעתכם אתם יכולים לרכוש דירה , בית או מגרש בתרשיחא או בכל יישוב ערבי אחר בגליל?
מילים מספר על המקהלה בכפר ורדים
במשך 9 שנים מקהלת “צליל בכפר”,מקהלת המועדון התאמנה בימי חמישי במועדון 18:00-20:00 . בשעה 20:30 חוג האזנה למוזיקה קיים את האירועים המוזיקלים.
לפני 7 חודשים הגיע למקהלה מנצח חדש.זולי פרנק המנצח ביקש להתחיל את החזרות בימי חמישי בשעה 19:00-22:00. מכיוון שזולי המנצח עובד עם עוד מקהלות בארץ.
היום היחידי שזולי יכול היה לבוא לכפר מזכרון יעקב-יום חמישי.המקהלה פינתה את מקומה כדי שחוג האזנה למוזיקה ימשיך את פעילותו במועדון.ועד המקהלה חיפש מקומות חלופים.המקהלה התאמנה במארג מספר פעמים.רק כשהאולם של המארג היה פנוי. בית ספר למוזיקה לא פנוי בימי חמישי.המקום היחידי שהייתה הענות לארח את המקהלה היה האולם של בית הכנסת של המניין המשפחתי.יש בכפר מצוקה של מבנים ציבוריים ולכן שמחנו למצוא מקום שבו מאפשרים למקהלה להיפגש ולשיר.
המקהלה התברכה במנצח מקצוען.לזולי פרנק ניסיון עשיר בהקמת מקהלות וניצוח על מקהלות מבוגרים .עוסק בהלחנה ושירה, מנצח על מקהלת “נועם” רחובות , מקהלת “גתית” חיפה , מקהלת “אוריה”-סביון. מקהלת “העמקים” בקיבוץ גבע. מופיע עם המקהלות בפסטיבלים בחו”ל. בחודש יולי 2018 המקהלות תשתתפנה בפסטיבל קנטט אירופה שיתקיים השנה בטאלין-אסטוניה. המקהלה שלנו מורכבת מאנשים אוהבי שירה. הרפרטואר מגוון, שירי עמים, שירי חג , שירים ישראלים עכשוויים לצד קלסיקה ישראלית של מיטב המלחינים. הצטרפה אלינו אוליה שבאה מכרמיאל ללוות את המקהלה בפסנתר.
במקהלה שרים 30 אוהבי שירה -5-4 קולות.סופרן, מצו אלט,טנור ובס.חובבי שירה מוזמנים .להצטרף לא בודקים את תאריך הלידה. הדלת פתוחה לכולם במחיר של 120 ש” לחודש
פסנתר בבית הכנסת הרפורמי בכפר
כמעט 30 שנה התפללתי בבית כנסת קונסרבטיבי בצפון אמריקה והרב סרב להכניס פסנתר/אורגן משום מראית עין לכנסיה.
מי שרצה פסנתר נשלח באופן מנומס למרחק של כמה בלוקים לרפורמים שם היה פסנתר.
ל-“תןשב הכפר” הכותב ביחס ל-“טרור איסלמי”
מלחמת העצמאות נגמרה ביוני 67′.
מה שלא נגמר זה מימוש התוצאות של מלחמת זו.
אנו עדיין רחוקים מזה…