נימר נימר (חורפיש)
בשבוע שחלף נאסף אל אבותיו, בשיבה טובה, בגיל 97 , 1926- 2024 הסופר הדגול, מעוטר הפרסים: סמי מיכאל.
סס”ס: סאלח, סמיר וסמי. זה שמו הטרילוגי בגלגוליו השונים של סמי מיכאל.
הוא נולד בבגדאד. בפי עולי עיראק: בגדאד היא “סית אלבלאד”, היינו “הגברת של הארצות”. הוא היה עד צעיר למאורעות הפרהוד האלימים שתקפו את יהודי ארם נהריים ב-1942.
סמי (סאלח) היה פעיל פוליטי נמרץ עוד שם, חבר המפלגה הקומוניסטית העיראקית, קנה השכלה גבוהה וירד למחתרת. ב-1948 , ברח לאיראן, ובהמשך עלה ארצה בדרך לא דרך והצטרף למק”י (מפלגה קומוניסטית ישראלית), חבר מערכת העיתון (אלאיתיחאד) בטאון אותה מפלגה, והיה אחד מכתביה היצירתיים, תחת שם העט החסוי: סמיר מארד, היינו “המורד” ברבות מן המוסכמות הממסדיות, הפוליטיות והחברתיות.
הוא דאג לאזן בין שתי התרבויות האחיות: הערבית והעברית. בד בבד בין שתי השפות שאהבן יחד כבבת עיניו, הגדיר את עצמו “יהודי-ערבי”, כמרבית עולי בבל ומבצע עזרא ונחמיה.
הוא משך בחוטים, איחה בין הקרעים, כיבה שריפות פוליטיות ועדתיות, היה אחד מעלי הכותרת של הזאנר הספרותי החיפאי, על אף שגר במעלות-תרשיחא שנים רבות, וקשר קשרים חברתיים וידידותיים עם כל רובדי האוכלוסייה המגוונת בגליל הגויים.
אירחתי אותו מספר פעמים בביתי בכפר חורפיש, עם רעייתו רחל (רוחה) וחברים יוצרים: ששון סומך, עדה אהרוני, סמיח אלקאסם, עלי סאלם / ממצריים, והיריעה רחבה יותר. הוא העניק לי את מרבית יצירותיו עם הקדשות ידידותיות. והיו גם חילופי מכתבים.
עם חברי הסופרים והמתרגמים: אמין כיר אלדין/חורפיש, עיסאם עראף/ מעיליא ובני חלמי, ביקרנו בביתו בחיפה, ביקור תנחומים בישיבת משפחתו שבעה. פגשנו שם מנחמים יהודים וערבים, החלפנו דברי נימוסין. כיאה למנוח סמי ז”ל, רעייתו רחל עטפה אותנו בחיבה ואהבה לזכרו של העזר מנגד.
קראתי את הטקסט הבא ברשות משפחתו של סמי מיכאל ז”ל, תחת הכותרת “יצירות יוצר”:
שווים ושווים יותר, שדים חומים/ דוהר
חצוצרה בוואדי, חסות/ חיש מהר
סופה בין הדקלים, עאידה/ מאתגר
פחונים וחלומות, ויקטוריה/ לזמר
יונים בטרפילגר, השיבה לחיפה/ עם פסנתר
חופן של ערפל, הכנף השלישית/ למהדר
מים נושקים למים/ לגרגר
מעוף הברבורים, יהלום מן הישימון/ לכתר
אותיות הולכות לים, טיפה וטיפונת/ לתמחר
צרצרון שר גם בחורף, כוכב זוטר/ מותר
שדים במרתף, תאומים, הוא/ לא לוותר
הטרילוגיה, בית בקהיר, כמאל, דור שלישי/ מצטבר
אלה שבטי ישראל, גבולות הרוח[ החוויה הישראלית/ מסנוור
רחל, אמיר, דקלה, נאדיה והנכדים/ להתגבר
(זה לא שיר, לא חמשיר, לא זמריר, רק לקט, תנצב”ה ליוצר.
סאלח שבתי, סאלח פה זה ארץ ישראל! לנו הוא יזכור!!
חיפה 5 /4 / 2024 )
השארת תגובה
