עודד שלומות
תחרות “מילה במקום” הינה תחרות כתיבה ארצית בדגש על כתיבה מקומית שמטרתה לעודד כישרונות מקומיים – בשירה ובסיפורת.
הפרויקט ביוזמת איגוד מנהלי תרבות ברשויות המקומיות, בשיתוף “הליקון” – בית לשירה.
הכותבים התבקשו לכתוב יצירה שנושאה הוא “דרך” – דרך כתנועה מתנועה אחת לאחרת, בזמן ובמרחב וברמות השונות של הקיום האנושי.
ביום ראשון ה 10 בחודש דצמבר, התקיים טקס ההכרזה על הזוכים בתחרות הכתיבה בכפר ורדים, שזהו השלב הראשון בתחרות. בשלב השני הזוכים במקומות הראשונים יעלו לתחרות הארצית שתתקיים בתחילת פברואר.
הזוכים הם:
מקום ראשון בסוגת הסיפור הקצר – ארנה מאיר,
מקום שני בסוגת הסיפור הקצר -חני כבדיאל,
מקום ראשון בסוגת השירה- נטע וייס.
שלושת המקומות הראשונים זכו בפרסים מטעם הספרייה והמרכז הקהילתי.
תודה לכל הכותבים שלקחו חלק בתחרות ( 22 במספר!)
ואלו המשתתפים בתחרות:
בועז רוזמרין, נילי נבו, ראובן מלאך, ענבר הוד, ארנה מאיר, אנה אור, רונית מלאך, לילי וייסברגר, אייל כץ, מאור גבאי, שמחה שרף, דנה מזרחי, חני כבדיאל, מירי כספי, ניקי פיקובסקי, דניאלה להט, נטע ויס, דליה ברקת, כליל יפה, מיכל וינטראוב, עידוא דגן והדס כחילה לויטס.
תודה גדולה לצוות השיפוט המקומי: עפרה אביגד, חנה ניב ושפרה שלו על עבודתן המקצועית.
תודה לאייל שמואלי, ראש המועצה שכיבד אותנו בנוכחותו.
בשורות טובות ובהצלחה בתחרות הארצית.
צוות הספרייה – גתית, לילך וסיגל
סוגת הסיפור הקצר :
מקום ראשון – ארנה מאיר
*****************
על אנשים וקירות
הולכת בדרך מאובקת וזוכרת דרך אחרת.
דרך כבושה אל בית מלא בידיים חמות ורכות , קול שופע זהרורי צחוק, מלים בשפה לא מוכרת וריח בושם מתקתק.
וביניהן 30 שנות שכחה!
בסוף הדרך אבן עם כיתוב זר ודוקר שנוגע ברוך, בצליל שיר, בדמעות של כאב ואובדן, כשלקחוה ידיים אחרות, קשות, לא שרות, לא צוחקות והביאוה בכביש סלול ומהיר אל בית של שיש ושקט לוחש, ובו תמונה אחת, מצפינה חיוך, במסגרת שחורה על קיר קר.
והזיכרון שקוע בחיים האחרים, שמלאים באישה ואיש אפורי פנים ולב, יושבים ליד שולחן שותק, שמלמד דרך אחרת, שפה אחרת, מבט אחר …
בעוד דמות לבושה שחורים מלווה את שולי חייה , ממלאת אותה אשמה ובושה, כשהיא מסבה את הפנים והלב, רק לא לראות ,לא לזכור, לא לדעת …
וכך בין שתיקות שבבית, לבין מלים שבחוץ, היא אוספת את סיפור חייה השבור…
היא נשאבת אל הצילום המחייך, בכמיהה לחיבוק מהאיש במדים על הקיר, שנשאר ממנו רק סיפור על אב שהקריב את חייו והפך לגיבור, והשאיר בכפר אסור ומאובק תינוקת, שפעם חובקה ולוטפה עם שירים צוחקים.
וכעת היא מול קיר כה סופי ,כמו שרק מצבה יכולה להיות.
מצבה של אישה שליבה צנח אל חיקו של חייל שהלך שבי אחר הידיים הרכות, ופעפוע הצחוק וניחוח הבושם ובטרם נגע באהבה שנולדה מבשרו , נקרא למקום אליו הולכים חיילים וממנו לעתים שבים רק תצלומים מחייכים .
וכך בתווך, בין אבן הנשאבת ליד ולנפש לבין תמונה על קיר שקרע אותה מאם זרה, נוכרייה ואויבת, בתוך עולם של אבק, עומדת עלמה צעירה אחרי 30 שנה ולוחשת –
“סליחה אמא”.
סוגת הסיפור הקצר :
מקום שני – חני כבדיאל
*****************
כשיצאה משם והתחילה ללכת אל ביתה, ראתה את מאווה חוצה את הכביש ומכונית קטנה וכסופה מעיפה אותה הצידה, כאילו הייתה בגד שנזרק. מאווה קמה והמשיכה ללכת כמה צעדים לפני שקרסה על המדרכה. בהתחלה היא עמדה מעליה, התבוננה. אחר כך נשכבה לידה, מנסה להבין אם אפשר לעזור, אך מאד מהר הבינה שהיא כבר לא שם.
זה אפילו לא היה הדבר הכי נורא שקרה באותו היום.
בימים הבאים, ראתה אותה כל יום בדרך לבית הספר ובחזרה. היא הייתה נראית אותה המאווה שהכירה, שוכבת מתפנקת, נשענת על הקיר. רק בלי היללות. פעם אחת כמעט העזה ללטף אותה אבל מבטה של מאווה היה קפוא והיא פחדה לגלות איך מרגיש גופה.
עוד כמה ימים עברו, היה חם ומאווה החלה להתנפח. בלב, היא קראה לה בחיבה אבו-מאווה. זה הזכיר לה את הדג הזה שמתנפח כשנבהל. אולי הבהלה הזו היא מה שגרם לה לבכות מדי יום כשראתה אותה. אולי הייתה רוצה גם להיות אחת כזאת, שמתנפחת מבהלה.
אף אחד לא דאג לפנות משם את מאווה והיא לא העזה לשאול על זה. לאט לאט התיידדה עם הזבובים.
אחרי הנפיחות, התחילה קריסה ואחרי זה התפוררות. כל פעם כשעברה לידה סרקה את הגוף המוטל. חיפשה עוד סימנים שזו מאווה, כאילו יש סיכוי שהחליפו אותה בחתולה מתה אחרת. תוך כדי הליכה הייתה משננת לעצמה מה השתנה.
כשהפרווה החלה להתנתק ולהתעופף ברוח, היא ידעה שזה הזמן להיפרד ממי שהייתה. היא ידעה שהיה יכול להיות יותר גרוע.
סוגת שירה:
מקום ראשון – נטע וייס
*****************
תכתבי רפלקציה.
וגם הודיה. יש על זה מחקרים – את יודעת.
דמיון מודרך. כן, זה ממש טוב.
או היפנוזה עצמית. יש מלא ביוטיוב.
קני שמנים ארומטיים, ושימי במבער.
גרניום, לבנדר ותפוז.
גם טקס טיהור עם מרווה – יש לי לתת לך צרור.
תעשי מדיטציה.
נשימות.
קונדליני – זה יעלה לך את האנרגיות את תעופי.
תרקדי. בואי איתי לניה. לריקוד חופשי. לביודנסה. לאקסטטיק דאנס.
עזבי פשוט שימי מוסיקה שאת אוהבת ותרקדי בסלון, הכי טוב כשאף אחד לא רואה.
תצרחי באמצע יער. תצחקי בקול באמצע יער. אח״כ תעשי אהבה.
תשוקה מרפאת! כנסי לפייסבוק יש קבוצה כזו.
את רוצה שנארגן מעגל שירה מקודשת?
ציירת פעם מנדלות? ממש מביא ריפוי.
שלווה.
תובנות גם.
התחלת טיפול? זה ממש חשוב לדבר על זה, וחברות זה אחלה אבל איש מקצוע זה משהו אחר.
קנאביס. דה בסט. איך עוד לא הוצאת רישיון??
מה עם עבודה עם חומרים? את יודעת שהיום MD נחשב פורץ דרך.
על הצפרדע עם הרעל שמעת?
עשית כבר עבודה עם הילדה הפנימית שלך?
כי את יודעת, את צריכה לעבור איזו דרך אם את רוצה להחלים מסרטן
השארת תגובה
